סבתא שלי, דינה, היתה מומחית במיחזור. היה לה פח אורגני במטבח שתכולתו עברה בכל יום אל ערימת הקומפוסט שבמורד הגבעה. שקיות היא היתה משטחת, מקפלת ושומרת בכסא הירוק בתא השקיות הסודי. מי המקלחת הקרים שיצאו עד שהגיעו המים החמים נשמרו בדלי ושמשו להשקיה. לחם ישן הפך לפירורי לחם. מי בישול תפוחי אדמה – למרק! ואת עטיפות נייר המרגרינה היא היתה שוטפת, מדביקה לייבוש על החרסינה במטבח ומשתמשת בהן בתור נייר אפיה.
השזיף, מסתבר, לא נפל רחוק מעץ הסנטה רוזה: יש לנו פח אורגני ליד הכיור ובור קומפוסט בגינה, אנחנו זורקים זבל פעם בשבוע וחצי, ממחזרים נייר, סוללות, קרטון, פסולת אלקטרונית, פלסטיק, זכוכית, בקבוקים ולאחרונה גם כל הגזם נקצץ ונשאר בגינה לטובת חידוש הקרקע.
וראה זה פלא, בכל פעם שאני מכין ברעצלים, בדרך כלל בשבת בבוקר, נשאר על הכיריים סיר הטבילה (האמבט) של הבצק לפני שהוא עובר לתבנית האפיה. בכל פעם מחדש נכמר לבי כשאני שופך את תכולתו אל הכיור. אני מרגיש שאפשר היה לנצל את המים לעוד משהו.
