אח, זה היה יכול להיות גדול! כבר הייתי מרוצה מעצמי. ועוד מצאתי פעילות חדשה עם האינדיאניות.
הקטנה התמקמה בעמדה אסטרטגית על השיש, אני הוצאתי את מטחנת התבלינים ממחבואה, כוס של אורז והתחלנו הופכים את הגרגרים הלבנים לקמח. לאבקה הלבנה הוספנו מעט מלח דק ומים וערבבנו לבלילה סמיכה. על יריעת פלסטיק לאפיה (אפי-לי) מרחנו כמה כפות מהבלילה ויצרנו עלה דק. הנחנו אותו על תבנית אפיה ואפינו כמה דקות בחום נמוך, עד שקיבלנו דף יבש ושביר שעדיין לא שינה את צבעו מלבן ללא-לבן. הצמחונית היתה ה-מ-ו-מ-ה מהפיתוח החדש וכולנו שמחנו מאד. כן, לאחרונה, בעקבות נטייתה לטבעונות, היא מגלגלת כל מיני דברים טעימים בתוך ניירות אורז. גם מלוחים וגם מתוקים. אחד החביבים עלי הוא גואקמולה, אבל ההתמחות שלה הוא ספרינג רול (כך מכנים ניירות אורז ממולאים) עם חרוסת. יש לה איזה ענין עם חרוסת, היא אוהבת להכין אותה בכל חג. אצלנו אין תלונות, אנחנו משפחה חובבת גרבר.
אז זהו, ייצרנו נייר אורז בבית! טוב, כמעט זהו. אלמלא הייתי שוכח ממנו לשבוע, בודד וגלמוד בשקית על השיש, הייתי יכול לפתוח מפעל לייצור ניירות אורז במטבח שלי. אלא מאי, כשפתאום כן נזכרתי בו, ניגשתי אליו ברטט ואז נתגלו לנגד עיני התוהות דפי האורז המקופלים שלי מוריקים בתכלית העובש. כנראה שלא ייבשתי אותם מספיק זמן בתנור והם הזיעו ונעלבו לי.
ובמילותיו של ד. סנדרסון: וכמעט שכבר הצלחתי, ופקששתי.
