אהבתי מאד את סדר פסח כשהייתי קטן, זה היה מיוחד. הייתי פוגש בני דודים שלא ראיתי מזמן, היה אוכל שמזמן לא אכלתי (קניידלעך!!!) והיה את אתגר האפיקומן.
(מימין למטה – חזה עוף בבלילה, מרק עם פירורי מצה במקום שקדי מרק. משמאל למטה – השם ישמור!)
כשהסדר היה נערך בבית הוריי, אבא שלי היה אחראי על החבאת האפיקומן, ולמצוא אותו תמיד היה חתיכת מאמץ. זה התחיל מזה שבמהלך היום הוא היה שולח אותי ואת אחי לכל מיני משימות סרק, "שנעזור גם קצת": להזיז עלים ממקום אחד למקום אחר, לעשות קאנטים בדשא, לצבוע את שער הכניסה, לנקות מרזבים, לקלטר ערוגה זו או אחרת, לפתוח השקיה במטע וללכת לסתום חורים של נקרים בצנרת. בזמן שהיינו עסוקים במשימות הוא היה מחביא את חצי המצה הנ"ל בכל מיני מקומות יצירתיים, על פי שיטות הסלקה שלמד בימיו בשטאזי. "זה מפעל חיים שהושקע באורז, בסוכר, בפריזר, מתחת לבלטות, מאחורי הטאפטים, בלוסטרה של החשמל, בניאגרה של הבית שימוש, בעציץ של הגרניום, בטלית, בתפילין, בכביסה המלוכלכת, ברגליים של השולחן, בגרביים של האישה."
(מצות מגולגלות, מרק עם כופתאות, דלורית ממולאת, מימין: סלק – שיסתלקו אויבינו וסלט וולדורף – שיתוולדרפו שונאינו)
כשהגיע הסדר ישבנו סביב השולחן הארוך, שרנו שירים (באחת השנים היה אפילו אורגן ושירה בציבור וַיצאו ממנו מ-ייים!!), קראנו את ההגדה – כל אחד כמה משפטים לפי תורו, והדבר היחיד שהעסיק אותי היה איפה לעזאזל הוא החביא את זה הפעם. כשנשמעה תרועת תחילת החיפושים, כמה ילדים נחושים נפוצו בבית והפכו כל אבן רק כדי להתאכזב. אחרי רבע שעה אבא שלי היה נותן רמז ראשון: "תקשיבו לי טוב…" – האפיקומן היה מוחבא בתוך אחד הרמקולים של מערכת הסטראו. אחרי עוד כמה דקות של חיפושים אבודים היה שם את ידו ליד קיר ומציין שהאפיקומן נמצא מתחת לגובה הזה – הפעם האפיקומן היה מוחבא מתחת לפילטר של המזגן, צריך היה לפרק אותו בשביל למצוא… בשנה אחרת בתוך תנור הנפט הסורי ובשנה נוספת מעל תנור האפיה במטבח – צריך היה למשוך את הדבר הכבד הזה ממקומו כדי למצוא. אחי זוכר במעורפל גם פעם שהמצה היתה רטובה ומגולגלת בתוך אגרטל.
(לא-פיקומן)
על כן, לא מפתיע היה שבפעם הראשונה שסדר פסח נערך אצלנו בבית, הרגשתי שמצופה ממני יצירתיות מהסוג הסדיסטי. הדפסתי מראש כמה צילומים של מצה, חתכתי לשניים והחבאתי בכמה מקומות טריוויאלים עם הכיתוב "לא אפיקומן!" כדי לשעשע את עצמי בעיקר וכדי לתת לילד הרך תקווה שתיגמז בעודה באיבה.
אל תהיו כבדים
המתכון הזה בסגנון עדות אודטה. קיבלתי אותו מאמא שלי ומהאיטלקיה בהזדמנויות שונות והצמחונית טיבענה אותו.
(ירוק זוהר – אם השתמשתם באפונה קפואה ולא מקופסה)
ממרח "כבד" צמחי טבעוני
אמל"ח
2-3 בצלים גדולים, פרוסים
1 כוס אגוזי מלך
1 קופסה קטנה של שימורי אפונה, או כוס אפונה קפואה שהפשרתם מראש (אבל אז הממרח יצא בצבע ירוק זוהר)
"מלח ביצים" – מלח הימלאיה שחור (במקור 2 ביצים קשות)
100 גרם טופו, מגורר גס בפומפיה (לא חובה)
פלפל שחור
5 כפות שמנ"ז
מיץ מחצי לימון
1 כפית חרדל (במקור 1 כף מיונז)
תו"ל
מטגנים את הבצל על שמן זית על אש קטנה עד שהוא משחים קלות.
שמים במעבד מזון לפי הסדר: אגוזים, אפונה, טופו, בצל, ומעבדים את המזון עד שהוא מעובד.
מוסיפים את שאר הרכיבים ומעבדים עוד, עד לקבלת ממרח במרקם שמוצא חן בעיניכם.
אם התערובת קשה מדי אפשר להוסיף מעט מים.
חשוב מאד: מעבירים לכלי ההגשה ומניחים במקרר כמה שעות, כדי שיתייצב והטעמים יתאחדו.
(הדבר האמיתי, מתרנגולת בת ביצה)
זכרונות האפיקומן-תענוג צרוף.
מפתיעה התוספת של הטופו בכבד הטבעוני אבל מלח ההימליה בהחלט מזכיר את טעם הביצים הקשות, אבל אפונה קפואה במקום אפונה מקופסה זו כפירה בעיקר ובעיקר בטעם ה"כבדי".
הצמחונית לא שמה טופו, אבל אני חושב שהוא דווקא תורם מאד למרקם.
נהדר, נוסטלגי