יו קאנט סטופ דה טיים, צ’ארלי, טיים איז צ'יינג'ינג. אורן איז צ'יינג'ינג.
– וואלה.
כמיטב המסורת, גם השנה היה לאורן האחיין יום הולדת. שוב נועצתי באמו האִם להביא לו מתנה שתשמח אותו, או שמא עוד גחמה שלי מעץ ונעניתי שעם הגחמה האחרונה הוא דווקא משחק.
(כשהשמש נחלשת רואים צללים של העצים שדרכם עוברות קרני השמש)
היו לי שני רעיונות בראש והתחלתי להכין את שניהם במקביל. הרעיון הראשון היה כרוך בניסור פרוסות עץ עגולות ("עוגיות") וצריבתן בזכוכית מגדלת. השמש בפברוארים מתעתעים אלו היתה עצלנית ולא התקדמתי מהר מספיק. ניסיתי להחליף את החמה במלחם, אך הוא לא שיפר את המצב. להיפך, מרוב מהירות יצאתי עם כוויה ביד. כמו שאמר דב'לה גליקמן, החילזון הוא מהשפן. על כן הנחתי למשחק הזה לעת עתה ועברתי למה שאני אוהב לכנות "תכנית ב', because damn".
תכנית ב’ היתה “מגדל האנוי” – משחק מתמטי שהומצא על ידי המתמטיקאי הצרפתי אדואר(ד) לוקאס בשנת 1883, שהיתה שנה יפה לכל הדעות. שלושה עמודים, מגדל של טבעות על אחד מהם.
מטרת המשחק היא להעביר את המגדל לאחד העמודים האחרים. ויש רק שני חוקים:
1. מותר להעביר רק טבעת אחת בכל פעם
2. אסור להניח טבעת גדולה מעל טבעת קטנה
העמודים עשויים מענפי שיח לוונדר וכן, הם קצרים מדי. גיליתי את זה כשצילמתי.
הבסיס עשוי מהברוש של הוריי, שכבר נוצרו ממנו משחק אחד או שניים. הטבעות עשויות מאורן, שלטית מקומטת, אקליפטוס, תפוח, זית וברוש.
פרוסת ברוש אחת התפרקה תוך כדי ליטוש – החום שבר אותה.
כשפתח חתן יום ההולדת את המתנה הסברתי שזו חידה שצריך לפתור, לא אמרתי "משחק". נראה שזה מצא חן בעיניו.
בעיני מצא חן שהמתנה אקולוגית, שכשתשבר או כשיימאס ממנה אפשר יהיה לזרוק אותה לגינה להתקמפסט, שאולי היא לא עלתה הרבה, אבל השקעתי בה יותר זמן ומחשבה מאשר בצעצוע פלסטיק מהחנות ושלמשך שבוע נשארו לי מזכרות ממנה על הידיים – סימנים שמעידים שנהניתי.
