שולחן לסלון בבית המלאכה

הריהוט הראשון שחשבתי לבנות הוא שולחן קטן לסלון. אני זוכר שלכל סלון שנכנסתי אליו אי פעם, תמיד היו כמה פינות עם שולחן כזה או אחר. לפעמים השולחן באמצע הסלון, לפעמים בצד הספה, ולפעמים בפינת החדר (כאילו הוא בעונש). שולחן קטן ונחמד תמיד מתאים לסלון, ולכן החלטתי להתחיל לבנות אחד.

 pic 004

בפעולות מסוימות שאותן יכולתי לבצע בבית, השתדלתי מאוד שתהיה לידי כוס יין. עד שממש צובעים את העץ, יש כל הזמן ריח של חבית יין, וזה ממש עושה חשק.

 P7230007

שוטטתי באינטרנט מעט ומצאתי דוגמא שאני אוהב. כמו כל שולחן, יהיו לו 4 רגליים ומשטח. לא חשבתי אחרת, אלא להשתמש במכסה העגול של החבית בתור המשטח. כמובן שהיו לי 2 אפשרויות, האחת להשתמש בחלק שאנחנו בעצם רואים על בסיס יומיומי (לפחות אני, זה מעיד על כמה אני משוטט באינטרנט בחיפוש אחרי ריהוט לבנייה). האפשרות השנייה היא להשתמש בחלקו בפנימי של המכסה, בעצם הצד שרק היין "רואה".

 pic 007 P7230008

בסופו של דבר בניתי אחד כזה ואחד כזה. אחרי שסיימתי את השולחן עם הצד הבורדו למעלה, גיליתי שהוא לא כל כך אוהב סנדינג סילר (sanding sealer).  הסילר משאיר שאריות לבנות ולא מלוטשות על הצד הבורדו, ולכן בולטות מאוד לעין.  סנדינג סילר הוא סוג של צבע שגם אוטם. יש בתוכו גרגרי חול (ולכן sand) על מנת שיכנס ויאטום את כל הנקבוביות בעץ. בפעם הבאה פשוט אלטש ביתר עדינות ומיד אצבע בצבע לכה שקוף. לשולחן הלבן השתמשתי במכסה ללא הלוגו של היקב. ליטשתי אותו כמה פעמים כדי שיהיה ממש חלק ונעים. כאן כן השתשמתי בסנדינג סילר ואחר כך ליטשתי שוב. אחרי כן צבעתי בלכה למראה חלק ובוהק.

 pic 001

 P7230004

pic 008

 P7230001

אשמח לענות על שאלות ולעזור בנושא.

ושוב, זהו להפעם…

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה בית מלאכה, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא שולחן לסלון בבית המלאכה

  1. מאת עודד‏:

    נראה טוב! בדקת כמה השולחן חזק? כלומר, האם הוא יכול להחזיק אינדיאנית עצבנית שרוצה להגיע למשהו במדף גבוה?

  2. מאת יובל‏:

    השולחן עצמו חזק במיוחד למרות שלא נראה לעין. הוא מחובר ב-24 ברגים סה"כ. לדעתי, השולחן יכול להחזיק אינדיאנית קטנה, אינדיאנית עצבנית זה כבר סיפור אחר…

  3. מאת זה ציפור לא ישן‏:

    יפה מאד!

  4. מאת ינון‏:

    אחלה שולחן יובל. אבל איפה הכוס יין?

השאר תגובה