ארוחה בסגנון עדות האמיש

בטיולנו האחרון למזרח ארה"ב נסענו ברחבי פנסילבניה והגענו ערב אחד לחבל האמישים (Amish). נשארנו שם ללינת לילה בעיירה לנקסטר (Lancaster).

כששאלנו במלון על מסעדה מומלצת לארוחת הערב, הציעו לנו לנסוע למסעדת Plain & Fancy Farm בפאתי העיירה. אפילו ציידו אותנו בפיסת נייר מודפסת עם הוראות הגעה למסעדה וממנה חזרה למלון, כדי שלא נתעה חס וחלילה בדרך.

IMG_8481a

עגלת הדלועים לאחר ש"התרוקנה" מילדי משפחת האמישים

בדרך לשם, עם אור אחרון של הערב היורד (בבתי האמישים אין חשמל והם משתמשים בנרות לתאורת הבתים), עוד הצלחנו לראות בדרכים עגלות המשמשות ככלי התחבורה העיקרי (או היחיד?) של האמישים, נהוגות על ידי צעירים מזוקנים, חבושי כובעים מסורתיים, כשהם שבים הביתה בתום יום עבודה. במקום אחד עצרנו ליד עגלה עמוסת דלועים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת מסעדה, כתבת אורח | 5 תגובות

הצוללת, חלק 2

IMG_8604

מרחב האכילה המצומצם במגורי המלחים

בחלק הקודם של פוסט הצוללת עסקנו בעיקר בנושא אספקת המזון של הצוללות הגרמניות, אחסון המזון, הכנתו ומרחבי האכילה. בחלק זה נבחן את התפריט, נבדוק איך התמודדו עם הפלגות ארוכות במיוחד ונענה על השאלה הקריטית, מדוע שאלת התזונה בצוללות הגרמניות מעניינת מישהו?

חילופי המשמרות בצוללות תואמו בד"כ עם מועד הארוחות. כך יכלו אנשי המשמרת הנכנסת להגיע למשמרתם עם קיבה מלאה, ואנשי המשמרת היוצאת יכלו לאכול מיד עם סיומה. בצי הצוללות לא היתה רשימת מנות סטנדרטית והרכב המנות היה תלוי באספקה וביכולתו של הטבח. בצוללות מסוימות, בהן רוב הצוות הגיע מאזור מסוים בגרמניה, הטבח ניסה להכין מנות אופייניות לאותו אזור. בכל מקרה, הארוחות והמנות שיקפו את התרבות הקולינרית הגרמנית. ארוחת הצהרים היתה לרוב, ובאורח אופייני, הארוחה החמה היחידה ביממה. לארוחת הבוקר הגישו דייסה, לחם, חמאה, ריבה וביצים. לארוחת הערב הגישו בד"כ נקניקיות, מבחר בשרים מעושנים, נקניק כבד, גבינה ושינקיין עם לחם וחמאה. ארוחת הצהרים כללה בתחילת ההפלגה מנות כמו: כבד מטוגן עם פירה, עוף צלוי עם רוטב, תפו"א וכרוב אדום, צלעות עם רוטב, כרוב ניצנים ותפו"א.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גרמניה, היסטוריה | 9 תגובות

הצוללת, חלק 1

IMG_8612

   אחרי ארוחה במגורי הצוות בצוללת

הצבא כידוע צועד על קיבתו ואם לאורך ההיסטוריה הזנתם של חיילים היוותה אתגר לא-פשוט, הרי שהזנתם של מלחי צוללות היוותה אתגר קיצוני. במלחמת העולם השניה אתגר זה ופתרונו היו חלק אינטגרלי ומשמעותי ממלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת שניהלה גרמניה הנאצית נגד התעבורה הימית של בעלות הברית.

האתגר הגרמני היה גדול במיוחד משום שרובן של הצוללות הגרמניות היו קטנות יחסית. הצוללת הנפוצה ביותר מדגם VII (מהן נבנו 703 יחידות) היתה בעלת דחי (משקל המים הנדחק על ידי הגוף השקוע בתוכם) של רק כ-875 טון כשהיא שקועה. רק להשוואה, הדחי של צוללות ה"דולפין" של חיל הים הישראלי הוא כ-1,900 טון. צוללות קטנות אלו בילו בד"כ כחודש בים בכל הפלגה מבצעית. במהלך תקופה זו היה צורך לספק תזונה בריאה ל-44-52 אנשי צוות שחיו בתנאים מאוד לא בריאים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גרמניה, היסטוריה | תגובה אחת

50 גרם נקניק

Friends! Countrymen! Russians!” / The Saint

עופר מספר את הסיפור הזה יותר טוב ממני, כי זה קרה לו, אבל אין לו זמן למשוך בעט הסופרים, אז אני כותב במקומו. הוא יטען שאין הרבה קשר בין מה שמתואר כאן למה שקרה במציאות, אבל ככה זה כשאתה מעביר סיפור למישהו אחר.

IMG_8605a

50 גרם נקניק

קרה ל: עופר

כתב: עודד

צלם: דני

לפני גלגול אחד או שניים התעוררתי על הדשא במטבח דירתי בנשר, ששכנה לבטח על מדרונו הצפוני של הר הכרמל. הבטתי בעצמי מטושטש במראה והחלטתי לרדת למכולת השכונתית לרכוש מראה חדה יותר. החנווני, יוצא חבר המדינות, העמים והדגים המיובשים, נשען באותה שעה על דלפק הפורמייקה הישן ועסק בשיחה חצי-ערנית עם חבר בעל מבטא דומה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אותי זה מצחיק, אלכוהול, בשר, הגיגים | עם התגים , | 2 תגובות

אוכל בבלארוס – לא מה שחשבתם

לפני כחודשיים חזרתי ממסע שורשים בבלארוס וליטא. לפני הנסיעה הזהירו אותי שבבלארוס אוכלים רק תפוחי אדמה, בשר חזיר ופטריות. את שני הראשונים אני לא אוכלת ומפטריות קצת קשה להתקיים. לכן הצטיידתי בפריכיות אורז, חטיפי אנרגיה וקצת פיצוחים.

IMG_0350a

ההפתעה היתה גדולה ושוב, המשפט המנצח "כשאין ציפיות – אין אכזבות", הוכיח את עצמו. האוכל היה מעולה! כמעט כל הזמן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בלארוס, כתבת אורח, ליטא, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, שווקים | 5 תגובות