הרחוב הפתוח של מחניודה ממעוף הציפור (הפיסחת, יש לומר)
במהלך החגים היינו פעמיים במחניודה. הסיבה הרשמית היתה, כמו תמיד, קניות ובילויים, אבל הפעם היתה סיבה נוספת. התפתחות דרמטית אירעה בשוק והיא אינה קשורה ישירות לקולינריה. חברה ותיקה מברלין עברה להתגורר בשוק. כן, למרבה ההפתעה יש כאלה שעושים את הדרך ההפוכה. אנשים רבים טוענים שהם מתגוררים בשוק, אבל בד"כ מתברר שהם גרים באחד הרחובות הצדדים, או אפילו בנחלאות. לא קתי שלנו. היא גרה על הרחוב הפתוח, בדיוק מול הסופר-שוק האגדי ובצמוד אל נקודת המשטרה של השוק.
מזרח פרוסיה היתה מדינת מחוז גרמנית גדולה וחשובה עד כיבושה בידי הסובייטים ב-1945 וגירושם של תושביה הגרמנים. עם שרטוטה מחדש של מפת אירופה לאחר מלה"ע השניה הפכה פרוסיה המזרחית לחלק מפולין. מורשתה הגרמנית נותרה בעיקר בזיכרון, ובמורשת הבישול שלה. או ליתר דיוק, במנה אייקונית אחת.
לפני מספר שנים שמעתי לראשונה על כך שבברלין פועלת מסעדה בשם Marjellchen (מריילשן=נערה בעגה מזרח פרוסית) שמגישה מבחר מנות מן האזורים במזרח שגרמניה איבדה כתוצאה ממלה"ע השניה, ובעיקר ממזרח פרוסיה. הסתקרנתי, הגעתי ונשביתי בקסם המקום. מכאן התחלתי להתעניין במטבחים גרמניים שנכחדו ובייחוד במטבח המזרח פרוסי. מורשתם של מטבחים אלה השתמרה בייחוד בגלל שמיליוני הפליטים שהגיעו למה שנשאר מגרמניה אחרי מלה"ע השניה ראו בכך דרך לשמר משהו מעולמם שחרב. בין השאר, מורשת זו נשמרת באמצעות פרסום ספרי בישול נוסטלגיים. השנה קיבלתי במתנה ספר כזה, אשר כולל אפילו בדיחות אוכל (גרועות למדי, יש לומר) ממזרח פרוסיה.
בסוף טיולנו במזרח ארה"ב נותר לנו יום וחצי (בקושי) בניו יורק. בין ריצה מטורפת אחת לשנייה ברחובות העיר בניסיון להספיק כמה שיותר (כמה אפשר כבר) ביום וחצי, נחתנו להפסקת צהריים ב-Eataly.
איך נגדיר? ספק מעדניה למוצרי יוקרה, ספק שוק אוכל, ספק מסעדה, בלב השדרה ה-5.
ניתן לשוטט בין הדוכנים ולהשביע את העיניים, ניתן גם לקנות כל מה שהנפש חפצה, מוצרי מזון איכותיים – פירות ים, גבינות משובחות, בשרים, מאפים, עוגות, משקאות – יש כאן הכל, בשפע ולא בזול.
וניתן גם לאכול. בין הדוכנים, במספר פינות במתחם, ממוקמים שולחנות וכסאות. ניתן להסב אליהם ולאכול את מה שרוכשים בדוכנים, או להתיישב על אחד מכיסאות הבר הגבוהים הפזורים פה ושם ולאכול פיצה שזה עתה יצאה מהתנור.
זה מספר שנים שאני מנהל יחסי אהבה-לא-כל-כך-אהבה עם הבישול ההודי. השנה הגיעו יחסינו לכך שהחלתי לבשל הודי ואפילו קניתי בברלין ספר בישול הודי מרהיב עין. יחצ"ן מסעדת טנדורי התפרץ אם כן אל דלת פתוחה כאשר הוא הזמין אותנו לאירוע יח"צ במסעדה לרגל ראש השנה.
היות והידע שלי במטבח ההודי קלוש, צרפתי אלי לביקור מישהי שמכירה היטב את המטבח ההודי, או לפחות את המוטציות הלונדוניות שלו. לונדון היא כידוע מעצמת אוכל הודי ולכן שמחתי להסתפק במומחיות כזאת.
בטיולנו האחרון למזרח ארה"ב נסענו ברחבי פנסילבניה והגענו ערב אחד לחבל האמישים (Amish). נשארנו שם ללינת לילה בעיירה לנקסטר (Lancaster).
כששאלנו במלון על מסעדה מומלצת לארוחת הערב, הציעו לנו לנסוע למסעדת Plain & Fancy Farm בפאתי העיירה. אפילו ציידו אותנו בפיסת נייר מודפסת עם הוראות הגעה למסעדה וממנה חזרה למלון, כדי שלא נתעה חס וחלילה בדרך.
עגלת הדלועים לאחר ש"התרוקנה" מילדי משפחת האמישים
בדרך לשם, עם אור אחרון של הערב היורד (בבתי האמישים אין חשמל והם משתמשים בנרות לתאורת הבתים), עוד הצלחנו לראות בדרכים עגלות המשמשות ככלי התחבורה העיקרי (או היחיד?) של האמישים, נהוגות על ידי צעירים מזוקנים, חבושי כובעים מסורתיים, כשהם שבים הביתה בתום יום עבודה. במקום אחד עצרנו ליד עגלה עמוסת דלועים.
