גם
ל"סבא בשמיים" הגענו במקרה, כמו שקרה באותו סופ"ש צפוני עם הקונדיטוריה המדובששת המחורפישת. הצמחונית חיפשה מסעדות באזור חיוג "עוד-200-מטר-זה-לבנון" וזו נראתה מעניינת ולא יקרה. לא ידענו איך אבא שלי יגיב לארוחה צמחונית בצהריים (השם ישמור!), אבל לקחנו את הסיכון שזה ייגמר בשווארמה והרבה קיטורים.
הזמנו, הגענו, ישבנו, אכלנו. היה מצוין, עם הערות, ואני ממליץ מאד להגיע.
כשנכנסנו למסעדת עב בשר ברמת החי"ל מצאתי עצמי בבעיה רצינית. אף פעם לפני כן לא שאלו אותי "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?". אסור לשאול כאלה שאלות, זה מכניס את הילד לסטרס. מול עיני המפלבלות ריצדו שני מסכי טלוויזיה, האחד מקרין ברצף מערכונים של הגשש החיוור והשני מערכונים של זהו זה. על מי אני אסתכל? שניהם גידלו אותי ואין לי את הכלים הפסיכולוגיים המתאימים להתמודד עם הדילמה. מצוקה…
בקיבוץ
בבורגונדי, חוץ מאוכל משובח, ניתן למצוא כמה מאזורי ייצור היין הטובים והידועים בעולם. גם אנחנו כללנו ביקורי יקבים ונסיעה בין הכרמים בתוכנית המסע שלנו. כדי להבין עם מה אנחנו מתמודדים פניתי לחקור מעט את הנושא.
טבחים רבים, אבל גם אנשים פשוטים רבים נוסעים לצרפת כדי ללמוד את רזי הבישול. בעבר הזדמן לי לבשל בצרפת ואף לקבל מספר טיפים לבישול מצרפתים, אבל מעולם לא עשיתי זאת במסגרת מסודרת. ליום הולדתי קיבלתי מתנה יפה: סדנת בישול במלון הבוטיק La Cimentelle שבצפון בורגונדי.
בעלי המלון הם בני הזוג נטלי וסטפן אודות, אשר הסבו מפעל מלט עתיק באזור הכפרי שמצפון לעיר אבלון למלון בוטיק. כשחושבים על מפעל מלט חושבים ישר על מפעל נשר ליד רמלה, אשר נראה בלילה כמו עץ חג המולד. המקום שבו היינו לא נראה בדיוק כך, אבל תשמחו לשמוע שרוב האירוח מתבצע לא בבניין המפעל הישן, אלא בבניין עתיק השוכן לידו. על גג המפעל ישנה בריכת שחיה מחוממת קטנה.
הבניין העתיק זה היה מפעל המלט
(כן.)
השנה בחרנו לחגוג יום הולדת כפול בפאריז, עיר האורות והמקרונים. מאחר ואחת מאתנו צמחונית, פאריז מהווה אתגר קולינרי לא קטן. מניסיון קודם, זו עיר שלא מאמינה בצמחונות ורואה בה סוג של מחלה קשה. לצמחונים היא מציעה בעיקר מאפים, מתוקים וגבינות. הכי הרבה, ניחמתי את מיכל לפני הנסיעה, נאכל לארוחת יום ההולדת חמש עוגות ומגש גבינות לקינוח. וכך (כמעט) היה.
