יום אחד
נכנסה יעל למטבח הקטן של המשרד.
יעל אמרה: "מה יהיה עם הבירה הזאת? למה אף אחד לא שותה אותה?"
לא צריך להתאמץ כדי לשכנע אותי לשתות בירה – אם מדובר היה בגינס, או גולדסטאר, בכלל לא היתה עולה השאלה. אבל קורונה, עם כל הכבוד לנוזל הצהבהב הזה, גורמת לי לחשוב על מונטי פייתון ודברים שעושים בקאנוּ.
לא עבר שבוע, עברו שבועיים והגעתי למשרד עם שקית סנדוויצ'ים שבתוכה קמח ואבקת אפיה. הוספתי גרנולה, בננה מעוכה שעמדה להִגמז ומעט סילאן ולתוך אותה שקית ממש מזגתי את הבירה המקסיקנית. ערבּוֹב ערבּבתי בשקית ומזוֹג מזגתי לתבנית אִנגליש קייק אנגלית ביותר. ריח הלחם המתקתק החל לעלות מטוסטר האובן (תנור מַקלֶה, כך האקדמיה) כעבור זמן לא רב וכששאר האוכלוסין החלו לתפוס את עכבריהם כבר היו כמה פרוסות של עוגת הקורונה הזו על השולחן, עם ריבה וחמאה שמחכות להמרח.
היה ריח בפנים – היה ריח בחוץ
ריח של לחם בקצה הקיבוץ.
את המתכון הזה קבלתי מאדם בימי התואר הראשון, כשלכל אחד מאתנו היה קיבוץ. החלפתי את הקמח הלבן במלא ועיגלתי כמויות. למרבה הפתעתי, לא צילמתי אף פעם את לחמי הבירה שהכנתי.
לחם בירה
אמל"ח
2 כוסות קמח מלא
1 שקית אבקת אפיה
2 כפות סילאן (או דבש, או לא)
10 כפות גרנולה (או תוספת אחרת שבא לכם)
330 מ"ל בירה שאוהבים (גינס מרה מדי…)
יעל מציעה להוסיף גם קורט מלח
תו"ל
מערבבים את כל הרכיבים.
מעבירים לתבנית עוגה אנגלית ארוכה עם נייר אפיה.
אופים כחצי שעה בתנור שחומם מראש ל-190 מ"צ, מוציאים מהתבנית ואופים עוד כ-5 דקות.
מוציאים ומניחים על רשת, להצטנן.
