שוק חג המולד בפרייבורג 2025
הפעם הראשונה שביקרתי בשוק חג מולד היתה לפני כמעט שלושים שנה בפרייבורג. השוק שנפתח כנהוג ב-24 בנובמבר בכיכר העיריה הציורי היה חלק משלל הגילויים הקולינריים של השנתיים שביליתי שם. הגילוי הבולט ביותר בשוק היה כמובן היין החם המתובל, אבל היו דברים נוספים. חביב במיוחד היה מאפה השטריבלי (Strübli – שם שמגיע מהמרחב האלאמני שלאורך גבול גרמניה-שווייץ), שהציע דוכן בודד בקצה השוק עם הכתובת המשעשעת Weihnacht ischt wider do ("חג המולד שוב כאן" בגרמנית אלאמנית). בניגוד לסופגניות המסורתיות שהגישו בדוכנים אחרים, כאן השתמשו בבצק סופגניות דליל שאותו זלפו בזרם דקיק אל תוך אגן השמן החם. לאחר כדקה הוציאו ממנו מין קן בצק פריך שעליו בזקו סוכר דק והגישו מיד לזולל המאושר.
גם בחג המולד השני בפרייבורג אכלתי את הדבר המענג הזה אבל מאז לא ראיתי אותו יותר. בדצמבר 2025 ביקרתי במספר שווקי חג מולד, כולל מסע נוסטלגי למחוזות הישנים של דרום-מערב גרמניה. המטרה היתה לגלות מעדנים חדשים ולנסות למצוא שוב את השטריבלי.
המזחלה של סנטה מעל השוק של כיכר העיריה
שווקי חג המולד של המבורג
תמיד מתחילים בשווקים הקרובים לבית. בהמבורג ישנם שלושה שווקי חג מולד עיקריים ועוד מספר קטנים. השוק החשוב והפופולרי מכולם הוא השוק המסורתי שבכיכר העיריה. יש בו רחוב אחד שמוקדש לאוכל ושם ניתן למצוא כמה דברים מעניינים, כמו דוכן שוויצרי עם רקלט ורושטי, דוכן שלזי שמצטיין בעוגות פרג, דוכן שמציע נתחי ברווז בצלחת או בסנדוויץ' ודוכן מעדני דגים, אויסטרים ומנות צפון גרמניות נוספות. כמובן שלא נפקד מקומן של לחמניות הדגים, שלא מלהיבות אותי במיוחד. הדוכן האהוב עלי ביותר הוא דוכן תפוחי אדמה שמתמחה בצ'יפס ובלביבות. בשעה שהתור לצ'יפס קצר יחסית, התור ללביבות יכול להיות מרתיע למדי. הודות לביקוש הרב הלביבות מונחות על הצלחת כשהן עדיין חמות ופריכות.
רק בצפון: קייל עם בשר מעושן ותפ”א לביבות עם רוטב שום
השוק השני בחשיבותו הוא "הקוסם הלבן" שפרוש לאורך הטיילת של האגם במרכז העיר, כשתי דקות הליכה משוק העיריה. זה שוק מודרני יותר ומרווח יותר שכולל כמות גדולה של דוכני יין חם. חביב עלי במיוחד דוכן שמתמחה ב-Feuerzangebowle. זה משקה דומה במקצת ליין מתובל, אבל כאן נהוג להניח מעל סיר היין גוש סוכר ספוג ברום ולהצית אותו. כתוצאה מכך הסוכר הנמס נוזל אל תוך הסיר ונוצר משקה מסוכן במיוחד, אבל טעים. מומלץ לא לשתות יותר משתי כוסות של דלק המטוסים הזה. מניסיון.
השוק השלישי נמצא בלב שכונת סינט פאולי התוססת, על רחוב הריפרבאן המפורסם. פעם הרחוב הזה היה האטרקציה הגדולה ביותר בהמבורג בגלל המועדונים האפלים ותעשיית המין המשגשגת. כיום זוהר (?) העבר הועם, אבל זהו עדיין מרכז בילויים פופולרי, והדבר משתקף בשוק "סנטה פאולי". לא יודע איך להגדיר זאת, אבל קולינריה אינה במוקד השוק השובב הזה. מה שכן, יש בו דוכן שמגיש את תבשיל החורף המפורסם של צפון גרמניה העשוי מקייל, נקניקיות ובשר מעושן.
שוק ימי הביניים בלונברג
העיר העתיקה לונבורג שמדרום-מזרח להמבורג הצליחה למצב את עצמה כיעד תיירותי מרכזי. ביקור בה אף כלול כיום בחבילה שמציעות רוב אוניות הנוסעים שעוגנות בהמבורג לצאן מרעיתן. גם כאן יש בכיכר העיריה שוק חג מולד צבעוני, אבל לא ייחודי. הרבה יותר מעניין הוא שוק חג המולד של ימי הביניים שנערך במהלך סוף שבוע בודד במערב הרובע העתיק. לא הייתי בטוח מה אמצא שם, אבל כבר בכניסה התברר שזה עסק רציני. השומרים המשעשעים דרשו מחלק מהמבקרים להגיד איזה דבר חוכמה במבטא עתיק לפני שהרשו להם להיכנס. מזל שהצלחתי לחמוק מן הצד בשעה שהם נטפלו לשני צעירים.
מרציפן ימיביניימי יין מתובל על גחלים
את האירוע מארגנת אגודת חובבי ימי הביניים המקומית עם סיוע של הרשויות. מדובר בחובבים נלהבים שמאיישים את כל הדוכנים ומקפידים על אותנטיות. לדוגמא, בכל השוק אין דוכן שעושה שימוש בחשמל או בגז. התאורה מבוססת על עששיות, לפידים ונרות, והבישול נעשה כולו באמצעות עץ או פחם. לביבות הירקות שאכלתי טוגנו על כירה עתיקה והוגשו עם רוטב שמנת ושום. הדבר המעניין ביותר שראיתי ואכלתי היה מרק סמבוק עם כופתאות סולת. נתקלתי במרק הזה רק בספרות, למרות שהוא אמור להיות מאכל צפון-גרמני מסורתי. בשוק בישלו אותו איש מהאזור ואשתו הבווארית. היתה להם תקלה קטנה, כי בשלב מסוים הסיר התרוקן מבלי שהם שמו לב ולקח זמן להכין סיר חדש.
המרק מתבסס על מיץ מפירות סמבוק שחור, קוביות תפוחי עץ ודבש. לפני ההגשה קורצים לתוכו כופתאות מסולת מבושלת ומגישים חם. לא בטוח בישלו דבר כזה בימי הביניים, אבל זה מאכל מעניין, שאינני מרגיש צורך רב לאכול שוב.
דוכן משקאות חמים (יין מתובל, תמד, יין תפוחים) בשוק ימי הביניים בדורלאך, ליד קרלסרוהה
הייתי בשוק ימיביניימי נוסף וקבוע יותר ליד קרלסרוהה, שהתגלה כמאכזב למדי. שם אזרתי סוף סוף אומץ לשתות את משקה התמד האופייני יותר לשווקי הצפון בגלל מוצאו הוויקינגי (כנראה). תמד מיוצר בהתססת דבש והוא ידוע כמחולל כאבי ראש מוצלח למדי. הראש דווקא נותר בסדר, אבל הטעם לא היה לטעמי.
דוכן משקאות בשוק ליד הארמון הישן של שטוטגרט
שווקי הדרום
מעניין להבחין בהבדלים הדקים בין השווקים של צפון גרמניה ודרומה. ב"סנטה פאולי", למשל, יש דוכן קטנטן של שפצלה בגבינה ודוכן זעיר אף יותר של קייזרשמארן. אין את זה באף שוק אחר בהמבורג. בדרום, לעומת זאת, יש דוכנים למאכלים האלה בכל שוק שמכבד את עצמו. כמובן שלא נפקד מקומן של אטריות השופפנודל העשויות מתפוחי אדמה ושל לחמניות הדמפפנודל המאודות. אין מקום מתאים יותר לטעימות דרומיות משוק חג המולד הענק של שטוטגרט. אחרי ביקור במוזיאון המכוניות הפופולרי של חברת פורשה וארוחה מושחתת במסעדה שבתוכו נסעתי לשוק. תכננתי לאכול את אחת המנות הנ"ל, אבל אחרי שיטוט של שעתיים, כולל כוס יין מתובל מיקב מקומי – עוד הבדל בין הצפון נטול היין והדרום העמוס ביין – וכן עוגת ליקר ביצים מפלצתית וקפה, מצאתי דוכן מהסרטים. דוכן שלם שמוקדש כולו למוצרי בשר ציד.
כאלה אין בצפון: מקרלים על מקל מוצרי בשק ציד
מהוויטרינה רכשתי מאולטאשן (רביולי דרום-גרמני) עם מילוי בשר ציד, בשרי חזיר בר ואייל מעושנים, ולבסוף פרוסה מונומנטלית של בשר חזיר בר כבוש בין שתי פרוסות לחם לאכילה במקום.
בהיידלברג הציורית שעל נהר הנאקר ביקרתי ב-1998 וזכרתי אותה לטובה. היידלברג היא עיר עם זהות בעייתית. היא נמצאת בקצה הצפוני של מדינת המחוז באדן-וירטמברג, אבל היא צמודה למדינות המחוז ריינלנד-פפאלץ והסן. ההשפעות הקולינריות מגיעות בעיקר מהפפאלץ, כולל מעדן קיבת חזיר ממולאת שנקרא זאומאגן, שאינו לטעמו של כל אחד. את הדבר הזה פורסים לפרוסות ומטגנים משני הצדדים.
תכננתי לאכול צהרים דווקא במבשלה פרטית כי ראיתי בתפריט שלה זאומאגן, אבל עברתי ליד והמקום לא נראה לי. למרבה השמחה נתקלתי בשוק חג המולד בדוכן המוקדש למעדני הפפאלץ. אחרי שראיתי שיש להם זאומאגן חזרתי כמה עשרות מטרים לדוכן שמכר כוסות ובקבוקים של יינות פפאלץ וביקשתי מהמוכר את היין המתאים ביותר לזאומאגן. ללא היסוס הוא המליץ על פינו גרי של יקב Hilz, אותו קיבלתי בכוס יפה תמורת מחיר שערורייתי של 8 אירו. אחרי שסיימתי לאכול חזרתי אל היינן כדי לקבל את הפיקדון על הכוס (10 אירו מוצדקים לאור איכות הכוס) ולשבח אותו על ההמלצה. באמת הנאה גדולה.
הפרייבורגאיות הללו הביאו איתן כוסות יין מתובל אישיות עם שמות
פרייבורג
היות והייתי סקרן מאוד לראות שוב את פרייבורג, בה הייתי לאחרונה ב-2001, פתחתי את סיבוב השווקים שם. תחילה התברר שהעיר רק השביחה עם השנים. מרכזה העתיק נותר כשהיה, אבל נראה שנוספו בו חנויות חמודות רבות (תכף נחזור לאחת מהן). להפתעתי מצאתי במקומם מתקנים קולינריים רבים שאהבתי וביקרתי בזמנו.
חלון הראווה והוויטרינה של קפה שמידט מזרקה וואפל
במיוחד שמחתי לגלות שקפה שמידט העתיק לא רק שעדיין קיים, אלא אפילו התרחב ושהסבתות האנינות של פרייבורג עדיין ממלאות את שולחנותיו. הוויטרינה נותרה אחת הטובות שראיתי בגרמניה ובקצה חיכתה לי הפתעה נוספת: וואפל בודפשט. קפה שמידט הוא המקום היחיד בו ראיתי את המעדן העדין הזה והם עדיין מכינים אותו. בו במקום רכשתי אחד וכן לחם פירות של חג המולד. התיישבתי ממול על המזרקה העתיקה והתענגתי על הוואפל הפנטסטי.
5 דוכני נקניקיות אחד אחרי השני מקדש היין המקומי Alte Wache
בכיכר השוק הציורית להחריד מצאתי שדוכני הנקניקיות המסורתיים התרבו והשתפרו. באחד שנראה מקצועי מאוד רכשתי נקניקיה דרומית ארטיזנלית עם בצל מטוגן בבאגט. מעולה. בקצה המזרחי נמצא עדיין בית היין הוותיק Alte Wache, בו נהניתי משני יינות לבנים מקומיים מעולים. רק לאחר מכן פניתי לשוק חג המולד, וכאן דווקא חיכתה לי אכזבה: שטריבלי יוק. פיציתי על כך עם קפה ועוגת אופרה באחד מבתי הקפה והמאפים המעוצבים החדשים שבמרכז העיר. במהלך הסיבוב ראיתי שבאחת המסעדות הוותיקות יש תפריט בשר ציד, כפי שנהוג בדרום בעונה זו. למרבה הצער לא היה להם שולחן פנוי.
בו במקום החלטתי להטביע את צערי באלכוהול ופניתי לחנות בירות הבוטיק המעניינת Beer Lodge שראיתי מוקדם יותר במרכז העיר. הציעו שם שתי בירות מהחבית: אייל בהיר ממבשלת Beer Lodge שנמצאת ביער השחור ובירת חג מולד בלגית לא מוכרת לי. תוך כדי השתיה התפתחה דינמיקה מעניינת. תחילה דיברתי עם מנהלת החנות האירית כאשר נכנס לקוח ותיק אנגלי. גם איתו שוחחתי. לפתע הופיעה בעלת הבית וגם איתה התפתחה שיחה מעניינת. הרשים אותי במיוחד הידע שלה על סצנת בירות הבוטיק בהמבורג הרחוקה. תוך כדי נכנס צעיר וגם איתו התפתחה שיחה טובה ושאיתו הלכתי אח"כ לתחנת הרכבת תוך האזנה לסיפורים על פרייבורג ועל בירות. בקיצור, חוויה חיובית מאוד שהקלה על הנסיעה של כמעט שעתיים למלון בקרלסרוהה.
למרבה הצער, השורה התחתונה של כל זה היא שהשטריבלי החביב נעלם ואיננו. פרס בדמות מנת שטריבלי מחכה למי שימצא דוכן שמכין אותו.
