בהמלצת האינדיאנית הגדולה קראתי את "The Invisible Life of Addie LaRue" של V. E. Schwab, ספר מוצלח עם רעיון נחמד שראיתי בגרסאות דומות במקומות אחרים.
מתישהו בתחילת הסיפור אביה של אָדי (אדליין), הדמות המרכזית, מכין לה טבעת מעץ, אותה היא מוסרת לאל החשיכה בתמורה לחיי נצח. מאוחר יותר הטבעת חוזרת אליה והיא שומרת אותה תלויה בחוט על צווארה.
אז הכנתי לילדתי הקוראת טבעת עץ מגלעין של אבוקדו.
כשגומרים לאכול את האבוקדו שומרים את הגלעין. אחרי כמה ימים, כשהקליפה מתייבשת, מסירים אותה בקלות ופורסים את הגלעין לכמה פרוסות בעובי של הטבעת המיועדת. כדאי להכין כמה טבעות משום שזה פשוט, זו מתנה נחמדה ומפני שהן שבריריות עד שהן מתייבשות, כך שיתירות לא תזיק במקרה זה.
לגלעיני אבוקדו יש אונות, שימו לב שקו החלוקה ביניהן לא עובר דרך הטבעת, אחרת אתם עלולים להשאר עם חצי טבעתכם בידכם.
אם יש לכם כלי שיחתוך בפרוסת הגלעין עיגול בקוטר האצבע, כדאי להשתמש בו כשהפרוסה עדיין טריה. לחלופין, אם תתנו לפרוסות להתייבש שלמות, את החור אפשר יהיה לעשות בקלות יחסית עם מקדח עץ.
כשיש לכם פרוסת גלעין אבוקדו יבשה עם חור, שייפו מסביבו עד לקבלת טבעת. את הטבעת היבשה הספגתי בשמן טונג מספר פעמים, כדי לשמר אותה.
