איך יודעים שנמצאים בדרום גרמניה?

  בירה, מטוסים וטיפוסים בדרום. אין שילוב טוב מזה

הקיץ הסתיים והגיע הזמן לסכם את האביב והקיץ החולפים. רוב הזמן הייתי בצפון גרמניה, כשאני מנצל היטב את החופשי-חודשי הגרמני כדי להגיע לאירועי בירה ופסטיבלים שונים. חציתי רק פעמיים את "קו המשווה של הווייסוורסט" המפריד בין הצפון לדרום, כשאני משתמש בשירותיה המקרטעים של הרכבת הבינעירונית המהירה (מהירות היא דבר יחסי).

שני הביקורים גרמו לי להגיע פעם נוספת, אבל בצורה חדה יותר אל השאלה/תשובה הישנה: איך יודעים שנמצאים בדרום גרמניה? הכל טעים יותר.

  שויפלה עם תוספות נדיבות ובירה בגן הבירה של מבשלת Würzburger Hofbrauerei

על קו המשווה

באביב ניצלתי ביקור משפחתי בפרנקפורט כדי לצאת לטיול של יום בעיר ווירצבורג. קצת גיאוגרפיה: פרנקפורט נמצאת במדינת המחוז הסן, ששיא הקולינריה שלה הוא הרוטב הירוק החיוור – בצבעו ובטעמו, ושיכר התפוחים הדלוח. ווירצבורג לא רק שנמצאת בצפון בוואריה, אלא באזור התרבותי היפה פרנקוניה. מרחקה מהגבול להסן קטן, אבל קולינרית היא יכלה להיות על הירח. הרכבת האזורית הביאה אותי במהירות ובדיוק לעיר היפה ובצהרים הגעתי למבשלה המקומית הענקית שעל צלע אחת הגבעות ממערב לנהר המיין. התיישבתי בגן הבירה הענקי, אולם באותו יום חול התאפשרה ישיבה רק עם שירות. למרבה המזל המלצר היה יעיל – דבר שאינו מובן מאליו בגן בירה עם שירות. שתי הבירות שהזמנתי היו מצוינות, אבל השיא היה מנת ה"שויפלה" המסורתית, כתף חזיר על העצם בבישול ארוך. בניגוד לאזורים אחרים של בוואריה, פרנקוניה מציבה בחירה קשה לשתיינים, כי יש בה גם ייצור יין רציני. בדרך חזרה למרכז העיר נתקלתי בכמה ברי יין שוקקים עם מבחר מקומי מגרה מאוד, אבל נאלצתי להתאפק.

  מאשנב בבית היין שמשמאל מכרו כוסות יין לאנשים המרוצים שעל הגשר

חזרתי לפרנקפורט, לאוכל החיוור, הלאגר הגנרי ואותו שיכר תפוחים חסר אופי. אולי כמה מילים על משקה מוזר זה שנקרא Apfelwein או Ebelwoi במבטא המקומי. על פניו זה סוג של סיידר, וכמו סיידר, לעיתים מכינים אותו גם מאגסים. באנגליה ובצרפת ישנם סיידרים פנטסטיים, אבל בהסן איכשהו הצליחו להפוך משקה אלכוהולי טעים להפליא למשהו שמזכיר בירת לאגר שאיבדה גז. המקומיים מכורים למשקה ויש מסעדות וברים שמתמחים בו, עם תפריטים ארוכים. בבחירה בין מים לשיכר תפוחים אני אעדיף אותו, אבל אם יש חלופה אלכוהולית ראויה אעדיף אותה.

 גן הבירה ליד האנגר ממוגן עדין ריק בשעה מוקדמת. ברקע מטוס נוסעים של טייסת התובלה הממלכתית

בירה ומטוסים מערכה ראשונה

אחד השילובים המוצלחים ביותר המוכרים לאדם הוא בירה ומטוסים. הייתי הקיץ בשני אירועים בצפון שאכסנו בירה ומטוסים תחת קורת גג אחת. תחילה נסעתי ליום הצבא הגרמני בבסיס הלופטוואפה Jagel שליד העיר שלזוויג. בגרמניה מתנהל דיון ער על החימוש מחדש והרחבת הצבא, וזאת היתה הזדמנות לראות כיצד מגיב הציבור בשטח. מסתבר שהעניין הציבורי בצבא גדול מבעבר והדבר בא לידי ביטוי בהמונים שזרמו לאירוע. בירה ומזון במחירים שווים לכל נפש כנראה תרמו לעניין הציבורי. לבירה דאגה מבשלת קרומבאכר התעשייתית שהציעה בירת פילזנר סבירה למדי במספר דוכנים שפוזרו בשדה התעופה הגדול.

  מעולם לא הרגשתי בטוח יותר לשתות בירה: עם ברעצל והגנה אווירית

את הבירה הגישו בכוסות פלסטיק חד פעמיות עם סמליל בהשראת סמלה של כנף מטוסי הסיור המקומית שמפעילה מטוסי טורנדו ומטוסים ללא טייס מסוג הרון TP מתוצרת ישראל. דוכני גריל גנריים הציעו נקניקיות וקצת בשר, ומטבח שדה הגיש מרק אפונה, קפה ועוגות מגש. כמובן שהיו גם דוכני לחמניות הדגים הבלתי נמנעות של הצפון, שטעמן לרוב חשוד. למזלי הבאתי איתי ברעצל גבינה אלסטי טיפוסי לצפון מהמאפיה בתחנת הרכבת, כי בצהרים הזדחלו תורים ענקיים ליד דוכני השתיה והמזון. אחרי שהתורים נרגעו קצת הצטיידתי במרק אפונה סביר במטבח השדה. קצת לפני הסיום קניתי קפה ועוגה מרס"ר פרוסי אימתני בקנטינה הצבאית. בסך הכל אירוע נחמד, אם כי מזג האוויר השמשי התדרדר אחר הצהרים. 

  מטבח שדה נגרר  נמצא כמעט בכל אירוע                      מרק אפונה צפוני. הם נדיבים עם הנקניקיות

בתחילת ספטמבר נסעתי בפעם השניה לפסטיבל שדה התעופה במוזיאון הלופטוואפה שליד ברלין. שדה התעופה הישן Gatow בו נמצא המוזיאון לרוב אינו פעיל, אולם בימי המסיבה נוחתים בו מספר מטוסים קלים ומטוסים ישנים. היות ומדובר במתקן צבאי (אם כי בניהול אזרחי) ההיצע הקולינרי היה דומה, אם כי ניכרו מספר דוכנים מוכווני ילדים וכן שניים-שלושה דוכנים של יצרנים מקומיים, כמו מאפיה במשאית צבאית ויצרן גלידות פירות. השדה גדול ולכן דוכני המזון והשתיה פוזרו בו במספר מקומות.

  שני מטוסים סובייטיים נפגשים                                    ארוחת צהרים פונקציונלית

פילזנר מרה של ביטבורגר ונקניקיה סיפקו ארוחת צהרים פונקציונלית. אחה"צ סיפק דוכן דומה בצד השני של השדה קפה ועוגת מגש חביבה. ארוחת ערב אכלתי במבשלת שפנדאו הסמוכה לתחנת הרכבת, בה ביקרתי בשנת 2012 הרחוקה. מנת הבשר הכבוש הבווארית לא היתה משהו, אבל הסתבר שה-Spezialbier וה-Havelbräu נותרו מעולות.

  טירת טק ההיסטורית משקיפה ברקע על המטוסים ההיסטוריים

בירה ומטוסים מערכה שניה

קולינרית שני האירועים בצפון היו בסדר ולא יותר. ואז נסעתי לדרום. איכשהו גיליתי כי בשדה התעופה הקטן Hahnweide שמדרום לשטוטגרט מתקיים מפגש מטוסים ישנים. עיון ברשימת המשתתפים שכנע שיש דברים בגו. גם המיקום שיחק תפקיד. שדה התעופה נמצא במחוז התרבותי שוואביה. אם בוואריה היא הדרום, שוואביה היא הדרום העמוק. מכאן מגיעות כמה מהמנות הטובות ביותר של המטבח הגרמני וכאן מייצרים כמות גדולה של יין ובירה. אם כן, לדרך. במקום להתאכסן בשטוטגרט מצאתי מלון בעיר הקטנה Esslingen. כאן היה לי דז'ה-ווה רציני. בקיץ 1998 הזמינה אותי חברה ללימודים בפרייבורג יחד עם עוד מספר חברים לסופשבוע בלתי נשכח בבית אמה באסלינגן. במהלך היומיים וחצי בילינו בפסטיבל יין בעיר, ביקרנו ביקב יין הנתזים המקומי המפורסם, אכלנו מאכלים שוואביים וטיילנו בסביבה הציורית שהיתה מלאה בעצי דובדבנים עמוסי פרי.

  כליות ויין אדום במרתף היין של מסעדת איינהורן (חד קרן, למי שתהה)

בערב בו הגעתי ניגשתי לאחד ממרתפי היין הפופולריים להפליא במרכז העיר העתיק. נמצא לי מקום רק על מין בר, אבל לא רציתי להחמיץ את החוויה. שתיתי יין אדום מענבי למברגר של יקב מקומי ואכלתי את מנת הכליות הנפוצה ביין טרולינגר – גם הוא זן מקומי. בצפון אין אף מנה שמבושלת ביין, אבל השוואבים מוסיפים יין לחלק מהמנות שלהם.

  מטבח השדה וגריל הברון האדום  מוקדם בבוקר           תשע וחצי וגן הבירה כבר מלא

נסיעה של חצי שעה ברכבת המקומית ועוד 10 דקות בשאטל הביאו אותי למחרת לאתר האירוע. מדובר במפגש שקיים יותר משלושים שנה, אולם הפעם האחרונה שהוא נערך היתה ב-2019. באתר האינטרנט הפרימיטיבי של המפגש המארגנים הבטיחו שיהיו מזון ושתיה, אבל לא סמכתי על כך ובבית הקפה באסלינגן, בו נעצרתי לקפה ומאפה, הצטיידתי לכל מקרה בברעצל החמאה הנפלא האופייני לשוואביה. לאחר תהליך הכניסה המהיר לשדה התעופה נשמטה לסתי לרצפה. מלבד כמעט ארבע מאות מטוסים ישנים שכולם במצב טיסה, התגלו אינספור דוכני מזון ושתיה, ולידם מספר גני בירה. השעה היתה רק תשע ורבע אולם מאות אנשים כבר נמצאו במקום, כשחלק ניכר מהם מצוידים בבירה. למרות האכסניה השוואבית ניכרה השפעה קולינרית בווארית חזקה מאוד.

  גן הבירה עם הנוף הטוב ביותר                                       הדוכן של פאולנר ישב במיקום אסטרטגי אחר

רוב גני הבירה הגישו בירה בווארית כזאת או אחרת. מנות בוואריות שלטו ברמה ורק פה ושם הגישו משהו שוואבי, כמו מאולטאשן ומאפי גבינה ובייקון. היה גם דוכן יין של יקב מאסלינגן, אבל הוא עורר פחות עניין. מה שבאמת הדהים אותי לאורך היום היה שתמורת פיקדון רוב המנות הוגשו על צלחות ועם סכו"ם. הבירה נמזגה לכוסות הנכונות עם סמליל המבשלה. בצפון ראיתי כמעט רק כלים חד פעמיים. בניגוד לאירועים בצפון כאן הגישו שני סוגי בירה אופייניים לדרום: בהירה וחיטה. האירוע היה עמוס והבנתי שמארגנים לא ציפו למספר כזה של מבקרים בשדה התעופה הקטן שלהם. הדבר ניכר בעומס רב על הדוכנים בצהרים.

  ארוחת צהרים עם החרדל המתוק והמוזר                    בגרמנית קוראים לזה “מכבה צמא”

יחד עם זאת, אחד הדוכנים המרכזיים התגלה כיעיל להפליא ובו אכלתי צהרים: ווייסוורסט עם ברעצל טרי וליד בירת חיטה טריה וטעימה של ארדינגר. את הארדינגר שתיתי גם ליד ארוחת הערב שכללה מרק אפונה עם נקניקיות פרנקפורטר. מעניין לציין שלאחר שחזרתי שתיתי ארדינגר מהחבית במחיר מפולפל בגן בירה בהמבורג והיא היתה פחות טעימה. בניגוד למרק האפונה השגרתי שאכלתי פעמיים בצפון, כאן הטעם היה עמוק ונהדר. אולי בגלל קוביות הבייקון שבושלו בתוכו. בין לבין שתיתי בהירה טובה של שפאטן, וקפה ועוגת פירות. פרט מעניין נוסף על האירוע וההיצע הקולינרי: כל הארגון התבסס על עבודת מתנדבים של מועדוני דאיה מקומיים. ניכר שהם ערכו גיוס כללי שכלל את המשפחה המורחבת, חברים, מכרים רחוקים וחיות בית. בכל מקרה, המתנדבים בדוכנים היו נחמדים מאוד – דבר פחות נפוץ באירועים בצפון.

  ארוחת ערב דרומית: פחות נקניקיות, יותר טעם          המבקרים לא רצו ללכת הביתה

עם רדת הערב הסתיימו טיסות הראווה וקו המטוסים הואר באורות צבעוניים. מבקרים רבים נותרו בשדה לארוחת ערב ועוד שתיה בשעה שעליתי על השאטל בחזרה בסביבות שמונה וחצי. למרות כמויות הבירה העצומות שנלגמו, נתקלתי רק בשיכור אחד, וגם במקרה שלו אינני בטוח שזה היה האלכוהול. האנשים לידם ישבתי בגני הבירה היו ידידותיים והיה משעשע להקשיב למבטא השוואבי החזק שלהם.

  מאולטאשן ובירה מקומית במבשלת Schönbuch הפרטית

אחרית דבר

לפני הנסיעה חזרה צפונה עצרתי במבשלת Schönbuch הסמוכה לתחנת הרכבת של שטוטגרט. סיפרתי למלצר השוואבי הידידותי שאין לי זמן רב כי עלי להספיק לרכבת וכך ההזמנות שלי הגיעו במהירות. שתי בירות וכמובן מנת מאולטאשן, הרביולי השוואבי, עם רוטב בשר סמיך. נפלא. המלצר שמח מאוד כשבמעמד התשלום שאלתי אותו את השאלה שבכותרת הפוסט וסיפקתי את התשובה.

יומיים לאחר שובי הלכתי לשוק האהוב שלנו ונעצרתי לקפה ועוגה בדוכן של קפה פאצו החביב. סיפרתי לאיש שהייתי בשוואביה ושהכל היה שם מאוד טעים. הוא הסכים בהתלהבות והעיר שבניגוד לשם, אצלנו בצפון האוכל לא משהו. קיבלתי אם כן חותמת אישור רשמית של גורם מוסמך לתחושתי הפרטית.

  אוירה אמרנו? מטוסים בדמדומים                                  היפהפיה הדרומית ובן זוגה הביאו שמפניה