בחודשיים-שלושה האחרונים הייתי במספר פסטיבלי בירות בוטיק בצפון גרמניה. מוזר שאירועי מבשלות רגילות, כפי שנהוג בשאר גרמניה, טרם ראיתי כאן, אבל אירועי מבשלות בוטיק יש למכביר. אחד מהם היה ביומן שלי זמן רב למדי. בסופ"ש הפסחא הייתי כזכור במבשלת וויטורפר המעניינת בעיר הלא-מעניינת נוימונסטר. בביקור ראיתי מודעה על מסיבת מבשלה שאמורה להתרחש ב-19 ביולי ומיד רשמתי ביומן. הבטיחו מבחר מבשלות בוטיק מהסביבה, דוכני מזון, מוזיקה חיה ופעילויות לילדים. כן, פעילויות לילדים. במסיבת מבשלה.
פסטיבל בירה בפארק שכונתי עוד לא ראינו
מאז נתקלתי בוויטורפר בעוד שני אירועים. הראשון היה פסטיבל בירות בוטיק מצוין שהתקיים בפארק צדדי בנוימונסטר בסוף מאי. למרות הדגש על מבשלות בוטיק מצפון גרמניה, לפסטיבל היה ניחוח בינ"ל בזכות נוכחותן של מבשלת בוטיק מהולנד ושל מבשלה משוודיה. בעלי הבית של שתי המבשלות הללו לא הצליחו להסביר בצורה מספקת איך ולמה הם הגיעו לאירוע בירה בעיר נידחת זאת. למרות המיקום, זה היה כאמור אירוע מוצלח מאוד.
זה דווקא לאגר סביר של קרומבאכר – ספקית הבירה הרשמית של הצבא הגרמני
שבועות אחדים לאחר מכן נתקלתי בוויטורפר שוב ב"שבוע קיל" – פסטיבל ימאות ענק ומפורסם שכולל מתחמי מסיבות המוניים ברחבי העיר קיל. הדוכן של וויטורפר ושל מבשלות בוטיק נוספות היה פרוס לאורך טיילת החוף הצבעונית. באחת המדשאות הגדולות היה מתחם הופעות רוק ולידו, בהתאמה מושלמת, לא פחות משני דוכנים של מבשלת Sudden Death Brewing מהעיר ליבק (מסתבר שגם הם עורכים מסיבה באוקטובר – כבר ביומן).
רוק שוויצרי משובח, כדורים פורחים ובירה מליבק (בצד ימין)
איכשהו נקלעתי לשם בתחילת הופעתה של להקה משווייץ בשם All To Get Her. הם היו כל כך טובים שנשארתי עד הסוף תוך שאני מצטייד פעמיים בבירת צוויקל הדבאנגר קלילה שהמוות הפתאומי בישלו במיוחד לאירוע. היה משמח מאוד לראות מבשלות בוטיק תופסות מקום של כבוד במגה פסטיבל של קיל לצד החשודים העיקריים והתעשייתיים ולצד אינספור דוכני אפרול שפריץ.
לא היה אומץ לטעום: כאן הגישו שיכר דבש – משקה שרק ויקינגים לא מקבלים ממנו כאב ראש
האירוע בוויטורפר נקבע לשבת ואחרי ארוחת צהרים דשנה שנועדה לרפד את הבטן יצאתי לדרך. אוטובוס, רכבת והליכה של כעשרים דקות הביאו אותי למבשלה, אשר נמצאת בשולי העיר במתחם מסחרי משעמם למראה. בכניסה עמדה קבוצה גדולה של מסיבת רווקים צבעונית ולקח כמה דקות עד שצוות הכניסה סיים לטפל בהם. כרטיס בקניה מוקדמת באינטרנט עלה 10 אירו, כולל 5 אירו פיקדון על כוס עם לוגו הפסטיבל. במודל עסקי זה נתקלתי כבר בפסטיבל הקודם, אבל עכשיו הגיע רעיון בו טרם נתקלתי: תמורת 20 אירו כל מבקר קיבל שקיק ניילון עם שמונה אסימוני פלסטיק אדומים ושלושה כחולים, שכל אחד מהם היה שווה ערך לשלושה אדומים. בדוכני הבירה וברוב דוכני המזון ניתן היה לרכוש באמצעות האסימונים הללו. ברוב הדוכנים 0.1 ליטר עלה אסימון אדום אחד ו-0.3 שלושה. היות ורציתי לטעום כמה שיותר בירות בחרתי להשתמש באדומים לטעימות קטנות. עם שני כחולים רכשתי קרפ גבינה ועם הכחול האחרון רכשתי לסיום שליש בירה בהירה של וויטורפר.
הכניסה למתחם עם הקרונוע והדוכן של Heintz & Friends
לא אתאר כל מבשלה שהשתתפה, אכתוב רק שלא היו יותר מדי מבשלות, אבל אלו שהיו, היו מעניינות. חלקן אפילו מרתקות. ברובן השיבו בשלילה על שאלתי לגבי שתיית בירה במבשלה והסבירו שלמרבה הצער הם עדיין קטנים מדי לאירוח. כל זה הזכיר לי את אירועי הבירה הרבים שהייתי בהם בישראל בשנים 2009-2013, כאשר הסצנה תססה עם תחילתה.
האוהל של החובבים עורר עניין רב רק 33 בירות מהחבית
לראשונה נתקלתי כאן בדוכנים של מבשלי בירה חובבים. בלט במיוחד אוהל גדול של מועדון הבשלנים המקומי של נוימונסטר. בהתחלה חשבתי שזאת מבשלה ולא הבנתי איך הם מצליחים להציע 33 (!) בירות מהחבית. לקח לי זמן להבין שמדובר במועדון מבשלים חובבים, שמארח גם מבשלים ממקומות אחרים. בצד האוהל פרשו החובבים את כלי העבודה וחומרי הגלם שלהם כדי להדגים את תהליך בישול הבירה הביתית. בין השאר היה מכשיר שערבל נוזל תסיסה חום. הבשלן שלידו הסביר לי שהמכשיר מבוסס על מכונת כביסה מזרח גרמנית ישנה, שלטענתו התגלתה כמתאימה במיוחד לשלב האחרון של הייצור. משהו עם טמפרטורות. כמו כן שמעתי שהמועדון מרבה להתארח במבשלת וויטורפר, אשר מספקת להם מדי פעם שירותי בישול במתקניה. דרך אגב, כל הכנסות האוהל מהפסטיבל נתרמו למפעל צדקה מקומי.
לאוהל הזה חזרתי שלוש פעמים, כי היה קשה מאוד להחליט מה לטעום. לבסוף בחרתי בצ'ילי-סאוור, אחרי שווידאתי עם המוזג שהיא אכן כוללת חריף. כשקיבלתי את הכוס האדומה חשבתי שהוא מזג לי בטעות את אחת מבירות הפירות שהיו ברשימה. אחרי מספר שניות הבנתי שהצבע נובע מהפלפל האדום. שלוק קצר לא הותיר ספק לגבי המרכיב העיקרי. איכשהו החריפות והחמיצות הסתדרו יפה בפה וזאת בירה שהייתי שמח לשתות שוב. הצבע המוזר עורר עניין בשולחן לידו התיישבתי. איש אחד התעניין במיוחד ולאחר שנענה לעצתי לטעום אף ציין שזאת בירה לא רעה. בניגוד אליו, בביקור מאוחר יותר באוהל ראיתי טיפוס שקיבל טעימה מאיזו אישה מעוות קשות את פניו. בהמשך טעמתי גם בירה עם השם המשעשע GingerAle (חוזקה 6%, כן?). מעניינת ובהחלט ראויה לשתיה.
בתור תושב המבורג משך את עיני דוכן של מבשלה בשם Sankt Brauli. כמובן שניגשתי לשאול והתברר שהם אכן פועלים בשכונת הסצנה סנקט פאולי בהמבורג. מדובר באגודה שמארגנת פעילויות שונות הקשורות בסובלנות ובלחימה בימין הקיצוני. בין היתר הם מבשלים בירה שהכנסותיה מסייעות למימון פעילותם. הבירות שלהם נושאות שמות כמו "רספקט", "גיוון" ו"סובלנות".
השניה משמאל לא מיועדת לנאצים
באירוע הם הציגו גם בירה שנקראת "שום בירה לנאצים". נמנעתי מלטעום כי הם הציעו רק בקבוקים, אבל רשמתי לי את פרטיהם כדי לעקוב ולהגיע לאירועים שהם עורכים.
דוכן מעניין נוסף שכן ליד קרונוע עתיק. כאן היתה קבוצה מעורבת. הם היו שלושה והם באו בקרונוע כל הדרך מהעיר היידה. הם נקראים Heintz & Friends ובראשם עומד אותו היינטץ, אשר מבשל בצורה חצי-מסחרית במה שהוא מגדיר "ננו-מבשלה". הוא וחבריו חובבים גדולים של בירת הגוז הבלגית. הם אפילו הביאו בקבוקי גוז מקוריים, ששניים מהם נערפו באמצעות חרב קצרה. בהשראת הגוז הם בישלו בירה שנקראת Mixed Ferm. לא ממש הבנתי את ההסבר המפורט על תהליך התססת הבירה הזאת, אבל בעל הבית ציין שהתוצאה הסופית היא לא בדיוק בירה. כמובן שהזמנתי כוס קטנה ואכן היתה זאת אחת הבירות המוזרות ביותר שטעמתי – משהו בין בירה, שיכר וסיידר מבחינת צורה וטעם. בהמשך שתיתי גם בירת מרצן שלהם עם השם ההיסטורי פורמרצן 1848. מדובר בהתקוממות עממית שהיוותה ציון דרך מרכזי בתהליך איחוד גרמניה הראשון. החבר הבשלן שמח מאוד כשסיפרתי לו שבחרתי בבירה הזאת בגלל ההקשר ההיסטורי שלה.
מלבד הבירות הללו טעמתי עוד כמה בירות, מסגנונות טיפוסיים יותר לסצנת בירות הבוטיק ושוחחתי עם מספר מבשלים. כמה מהם שאלתי על המשבר בתעשיית הבירות הגרמנית בגלל הירידה המתמדת בצריכה. שניים מהם סיפרו לי שבצפון גרמניה גם מבשלות הבוטיק חשות בכך. בפני האיש של Farm Rebels החביבים מפלנסבורג ציינתי שבלייפציג אמרו לי דברים אחרים. בסוג של מבוכה הוא הסביר לי שהצפון גרמנים לא קלים מבחינת הרגלי צריכת האלכוהול שלהם.
משחקים לילדים ולמבוגרים
כמות המבקרים יצרה רושם אחר. המתחם היה מלא והיה קשה למצוא מקום ישיבה פנוי. כל המבקרים שראיתי נראו מקומיים ולא שמעתי שפה אחרת חוץ מגרמנית. הפעילויות לילדים התממשו ומשכו למסיבה משפחות רבות. בין הפעילויות היו טירת גומי, זריקת כדורים על פחיות בירה והדגמת כיבוי אש של מכבי האש המקומיים, אשר הגיעו בהרכב גדול עם כבאית אמיתית. לאכזבתי, החמצתי את ההדגמה בגלל שהייתי עסוק בבירה כזאת או אחרת. למבוגרים הציעו להשתעשע בזריקת חיצים. צפיתי מעט בטיפוסים שזרקו חיצים והתפלאתי מאוד לראות שהם לא מחטיאים. כמה מהם היו אפילו טובים. בכל מקרה, טוב שאנשי המבשלה מיקמו את המטרה לפני גדר שיחים עבותה.
הכבאים הצמאים מגיעים
באחת השתיות ליד דלפק צדדי שמתי לב שמישהו נטש כוס וכך הרווחתי מן ההפקר מזכרת יפה מן האירוע המרתק. נאלצתי לסכם שהודות לוויטורפר והפעילויות שלה נוימונסטר המרוטה הפכה למעצמת בירות בוטיק.
וויטורפר העלו לאתר שלהם סרטון סיכום נוקב של האירוע
כולי קנאה. בפעם האחרונה שהייתי בפסטיבל אוכל בארץ (האינדיאנית הגדולה חשבה שיהיה נחמד), התמרפקנו במשך עשר דקות וברחנו משם לאכול פלאפל בחוץ. היה בלתי נסבל. אני מתגעגע לפסטיבלי הבירה הרגועים יחסית בתחילת הדרך.
אגב, אני הייתי טועם את התמד הוויקינגי.
זכורים לי הפסטיבלים המזעזעים ההם בת"א. הפסטיבל בקיל קצת הזכיר לי אותם, רק ששם היו מדי פעם מובלעות שקטות יותר. למרבה הפלא, מתחם הרוק היה מובלעת כזאת.