בהמלצת האינדיאנית הגדולה קראתי את "The Invisible Life of Addie LaRue" של V. E. Schwab, ספר מוצלח עם רעיון נחמד שראיתי בגרסאות דומות במקומות אחרים.
מתישהו בתחילת הסיפור אביה של אָדי (אדליין), הדמות המרכזית, מכין לה טבעת מעץ, אותה היא מוסרת לאל החשיכה בתמורה לחיי נצח. מאוחר יותר הטבעת חוזרת אליה והיא שומרת אותה תלויה בחוט על צווארה.
אז הכנתי לילדתי הקוראת טבעת עץ מגלעין של אבוקדו.
לפני שבוע ביקרתי בשוק תלפיות, מקום שאני חושב עליו לעתים קרובות ושעדיין לא גיליתי את כל שכיות החמדה שלו.
סנדוויץ' בלי גג
בקפה טלק, הקבוע הראשון שלי בשוק, היה תור של יותר משני אנשים. תיכף עשיתי אחורה פנה והנה, מאחורי נגלה מקום חדש – נורד 26. מול הבנין הצבעוני, מתחת לפולקסווגן צבעונית, נפתחה מסעדה סקנדינבית. הבעלים הם שני אחים עכואים, ענאן ופאדי זייד, שיש להם משפחה בנורווגיה. להגדרתם, זוהי מסעדה נורדית, עם אוכל סקנדינבי ים תיכוני.
"זה היה בירושלים במסעדה של הסטודנטים. את ישבת לך שם בשקט, בלונדינית כזאת, חולמנית, ביישנית ואני ניגשתי ושאלתי אותך: אה, תגידי, את מרוצה מהגולאש? אז את אמרת לי שזה לא גולאש, שזה ספר שירים של משורר הודי."
(שבע השנים הטובות / תיקי דיין וטוביה צפיר)
בירה, מטוסים וטיפוסים בדרום. אין שילוב טוב מזה
הקיץ הסתיים והגיע הזמן לסכם את האביב והקיץ החולפים. רוב הזמן הייתי בצפון גרמניה, כשאני מנצל היטב את החופשי-חודשי הגרמני כדי להגיע לאירועי בירה ופסטיבלים שונים. חציתי רק פעמיים את "קו המשווה של הווייסוורסט" המפריד בין הצפון לדרום, כשאני משתמש בשירותיה המקרטעים של הרכבת הבינעירונית המהירה (מהירות היא דבר יחסי).
שני הביקורים גרמו לי להגיע פעם נוספת, אבל בצורה חדה יותר אל השאלה/תשובה הישנה: איך יודעים שנמצאים בדרום גרמניה? הכל טעים יותר.
בחודשיים-שלושה האחרונים הייתי במספר פסטיבלי בירות בוטיק בצפון גרמניה. מוזר שאירועי מבשלות רגילות, כפי שנהוג בשאר גרמניה, טרם ראיתי כאן, אבל אירועי מבשלות בוטיק יש למכביר. אחד מהם היה ביומן שלי זמן רב למדי. בסופ"ש הפסחא הייתי כזכור במבשלת וויטורפר המעניינת בעיר הלא-מעניינת נוימונסטר. בביקור ראיתי מודעה על מסיבת מבשלה שאמורה להתרחש ב-19 ביולי ומיד רשמתי ביומן. הבטיחו מבחר מבשלות בוטיק מהסביבה, דוכני מזון, מוזיקה חיה ופעילויות לילדים. כן, פעילויות לילדים. במסיבת מבשלה.
