לפני קרוב לשלושים שנה גרתי בפרייבורג שבדרום-מערב גרמניה. במסגרת סיורי בפינה מעניינת זו של אירופה נהגתי פעם בחודשיים-שלושה לנסוע לבלות יום בשטרסבורג, בירת מחוז אלזס. אחד הביקורים היה בתקופה שלפני חג המולד ב-1997 כדי לראות את שוק חג המולד המפורסם. בין הדברים המרשימים שראיתי בשוק הזה נחרט בזיכרוני במיוחד דוכן של מוצרי כבד אווז. השנה החליטה עירית שטרסבורג למתג ולשווק את העיר כבירת חג המולד של צרפת ולשם כך ארגנו שוק מושקע אף יותר מן הרגיל. עוד לפני שנודע לי על כך חשבתי לבלות שם כמה ימים בתחילת דצמבר. התחלתי לבדוק מלונות ולסתי נשמטה. כנראה שהמיתוג עבד היטב כי מחירי המלונות היו בשמיים. לאחר מחשבה החלטתי לעשות במקום זאת מעין מסע נוסטלגי למחוזות הישנים במדינת באדן-ווירטמבורג ואז עלה הרעיון להתאכסן בקרלסרוהה – עיר לא מעניינת במיוחד שממנה ניתן לנסוע בקלות למספר יעדים מעניינים באמצעות החופשי חודשי הגרמני היעיל. מפה לשם התוכנית קרמה עור וגידים ואף פעלה היטב. נוסטלגיה היא בד"כ מתכון די בטוח לאכזבה, אבל במקרה הזה האכזבה נבעה מחוסר האכזבה, כפי שד"ר האוס היה מנסח זאת.
המיתוג כלל כוסות פלסטיק מקושטות בכל דוכני המשקאות: מימין יין מתובל, משמאל IPA
שיא הטיול היה ביקור של יום בשטרסבורג. הנסיעה ברכבת האזורית, כולל החלפה אחת, ארכה פחות משעה וחצי והגעתי קצת לפני תשע וחצי בבוקר. השוק היה עדיין סגור ולכן היום נפתח עם קפה ומיני עוגת קוגלהוף הטיפוסית לאלזס.
שוק קטן ומשובח עם שלושה דוכני כבד אווז על שפת הנהר
בשעות שלאחר מכן התבררו שלוש עובדות חשובות ומשמחות:
1) מלבד שני שווקי חג המולד העיקריים שזכרתי בכיכר קלבר וסביב הקתדרלה המונומנטלית, מפוזרים ברחבי העיר עוד מספר שווקים קטנים, חמודים ומעניינים.
2) דוכני כבד האווז/ברווז התרבו מאז 1997.
3) יש בשווקים ייצוג נכבד לבירות בוטיק אלזסיות.
הציורים מעל הדוכן לא מותירים ספק בנוגע לסחורה שני מתחרים צמודים
השוק הראשון שהגעתי אליו עם פתיחתו בשעה 11 היה שוק בינוני בגודלו וציורי למדי בכיכר סינט תומס. תוך שתי דקות התגלה דוכן של יצרן כבד אווז ועליו שלט המציע סנדוויץ' בלחמנית ברעצל עם המעדן ב-10 אירו. הצצתי בזהירות, המשכתי, ומיד התגלה דוכן נוסף שהציע מעדנים מקומיים בצנצנות וקופסאות שימורים, כולל מבחר יפה של מוצרי כבד אווז.
ארוחת צהריים הסנדוויצ’ים של מסעדת קאמרצל
היה עדיין קצת מוקדם לארוחת צהריים, אבל אחרי סיבוב של כשעה וחצי במרכז העיר חזרתי וביקשתי את הסנדוויץ'. בדוכן ליד היה איש מבוגר שמכר יינות של יקב Vierling. חשבתי להצטייד אצלו בכוס לפני שאני נכנס לרכישת הסנדוויץ' היקר, אבל היה לי רושם שהוא לא מציע כוסות. מוכרי הכבד החביבים שמחו שקניתי גם צנצנת פואה גרא והמליצו לי מיד לרכוש כוס יין משכנם. זאת עשיתי ובחרתי בגוורצטרמינר. התיישבתי באחד משולחנות גן הבירה בכיכר והתענגתי על המעדן. אחרי הקרואסון עם ברי כמהין (כולל כמה גרידות מפטריה טרייה) שהצרפתי בשוק בהמבורג הכין לי עבור 8 אירו, זה היה הסנדוויץ' היקר ביותר שאכלתי באירופה. היין היה כל כך טעים שחזרתי אל הדוד וקניתי בקבוק ב-10 אירו. היו לו גם שתי צנצנות פטה חזיר בר תוצרת בית על הדוכן ואחת מהן הצטרפה לבקבוק.
הייתי צריך לקנות כאן או אצל המתחרים לפחות עוד שני מוצרים
בהמשך סיבובי מצאתי עוד לפחות ששה דוכנים שהתמקדו במוצרי אווז וברווז. באחד השווקים הקטנים שעל שפת הנהר הדרומית התגלו לא פחות משלושה דוכנים כמעט צמודים אחד לשני. מאחורי אחד מהם עמדה דודה מבוגרת שנראתה רצינית ואצלה רכשתי שני מוצרים שלא ראיתי בעבר: נקניקיות כבד ברווז ושבלולי פסטה עם מילוי בשר וכבד ברווז (השבלולים האלה נקראים Fleischschnackas – שבלולי בשר). שניהם נרכשו לאלתר ואח"כ חשבתי שהייתי צריך לרכוש עוד מוצר או שניים. חלק מהדוכנים הציעו גם הם סנדוויץ' כבד אווז, כולל דוכן שהוצב לפני המסעדה העתיקה Maison Kammerzell, אשר מכר את מוצרי כבד האווז שמכינים במסעדה. מוזר שכל הסנדוויצ'ים כללו רק את הכבד ללא תוספת כלשהי. אני הייתי מוסיף קצת ריבת תאנים או בצל.
הדוכן נטול הברזים כאן הציעו IPA ובירת חג המולד
בסיבוב בשוק הגדול שבכיכר קלבר הבחנתי להפתעתי בשני דוכנים גדולים של בירות בוטיק אלזסיות. זאת היתה הפתעה שלא הייתי מוכן אליה, למרות ששמעתי שבאלזס יש כיום סצנת בירות בוטיק תוססת. בגרמניה חלק מדוכני היין המתובל מציעים גם בירה גנרית מהחבית או בבקבוק, ובהמבורג יש גם דוכן שמציע בירה חמה, אבל בירות בוטיק מעולם לא ראיתי. כאן מצאתי בסופו של דבר ארבעה דוכני בירות בוטיק, ששלושה מהם הציעו בירה או שתיים מהחבית. הגילוי הזה הציב דילמה קשה. היו דוכנים רבים של יקבים מקומיים שהייתי שמח לנסות. כמו כן, בניגוד למצב בצפון גרמניה, כל דוכני היין המתובל התבססו על תוצרת מוצהרת של יקב זה או אחר. למעשה פתחתי את היום עם יין כזה שהיה טוב ממה שאנחנו מקבלים בצפון גרמניה. בסוף החלטתי לתת לשני היינות ששתיתי לשקוע, לרפד את הקיבה עם קפה ואיזה מעדן מקומי, ואז לפנות לבירות. כך היה.
ויטרינה מעצבנת מהסוג שנפוץ בשטרסבורג מונט-בלאן – אחד המעדנים הטעימים ביותר שיש
אחרי קפה ומעדן ערמונים נפלא בבית קפה עם ויטרינה מרגיזה הרגשתי מאושש מספיק כדי לפצוח בשתיית בירה. בסך הכל שתיתי שלוש בירות: לאגר לא מוצלח במיוחד (סגנון שקשה לעשות אותו טעים), IPA ובירת חג מולד – שתיהן מוצלחות. מבשלי הבירה היו צעירים חביבים ששמחו לספר באנגלית על הבירות שלהם. אחד מהם אף הזמין אותי לבקר אותו למחרת במבשלה שבמבואות שטרסבורג. אם הייתי נשאר לילה הייתי נענה. בסוף רכשתי שלישיית בירות מעניינות בדוכן נטול הברז.
איך יכולתי לשכוח?!
רק כשהייתי ברכבת חזרה נזכרתי שלא חזרתי לדוכן השלישי עם ברז. מעצבן. בין לבין נשנשתי כמה דברים, קניתי שתי גבינות מקומיות ושקיק מקרוני קוקוס בטעמי פסיפלורה ופיסטוק. בבוקר קיבלתי מבחורה לטעום את אחד מהמקרונים האלה ולאחר שעתיים חזרתי לחנות וסיפרתי לה שלא הפסקתי לחשוב על הטעם הנהדר שלו.
ברעצלים עם מיני גבינות מלפנים: שוקרוט, שופפנודלן עם כרוב כבוש, שפצלה גבינה ומשהו נוסף
בשווקים היו אינספור דוכני אוכל, שרובם דומים אחד לשני. רובם הגישו מנות שנפוצות בצד השני של הגבול: שפצלה, שופפנודלן (הגרסה הגרמנית לניוקי), ברעצלים ואפילו קאריוורסט. חלק מהמאכלים כללו טוויסט אלזסי, כמו ברעצלים ושפצלה עם גבינות מקומיות. בעיקר סיקרן אותי ברעצל עם גבינת המונסטר המפורסמת, אבל איכשהו לא יצא לי. יוצא מן הכלל היה השוקרוט, שאין לו מקבילה אמיתי בשווקים הדרום-גרמניים, אם כי בצפון מגישים את הגרסה החיוורת שלו עם קייל.
שטולן, עוגות דבש ועוד מאפי חג המולד קרמבואים, כולל עם מילוי וויסקי
אלה צרפתיים לגמרי: פירות וערמונים מסוכרים, עוגות מושחתות ומרציפנים בצורת פירות
גם דוכני המתוקים הגישו מאכלים דומים למאכלים הדרום-גרמניים, כולל שלל עוגיות ומאפים מתובלים וקרמבואים נהדרים. בלטו במיוחד עוגות השטולן, שלא זכור לי שראיתי בעבר מחוץ לגרמניה. גם במתוקים היו הבדלים דקים. למשל, כל דוכני הקרפים והוואפלים הציעו תוספת של ממרח ערמונים. בגרמניה מעולם לא נתקלתי בתוספת הנפלאה הזאת – וחיפשתי. באחד השווקים הקטנים היה אפילו דוכן גדול למדי שהוקדש כולו למוצרי ערמונים. מולו ניצב דוכן של כבד אווז וכמהין…
ההמונים נכנסו למרכז העיר רק לאחר ביקורת אלפיניסטים ברובע פטי פראנס הציורי
דבר נוסף שבלט לעין בשטרסבורג השנה, מלבד המיתוג, היתה האבטחה הכבדה. השווקים התקיימו במרכז העתיק של העיר שנמצא על אי באמצע הנהר איל. לקראת פתיחת השווקים התנועה נחסמה על כל הגשרים ומאבטחים בדקו תיקים. במקומות רבים נראו שוטרים חמושים היטב דוקא במיטב תוצרת תעשיית הנשק הקל הגרמנית. בתחנת הרכבת ובעיר פטרלו אפילו אלפיניסטים עם הכומתות המוזרות שלהם. כל זה היה קצת מוזר, אבל לא נראה שהטריד את אלפי המבקרים, כולל אותי.
השלל בין הנקניקיות הטובות ביותר שאכלתי
מאז שחזרתי אכלנו את רוב הקניות. הכל היה טעים להפליא, במיוחד נקניקיות כבד הברווז, שטיגנתי לאט במחבת עם תפוחים ושלוטים מקורמלים קלות. אולם אויה, בירת חג מולד של מבשלת צפון הווגזים התגלתה כאיומה. רב-הבשלן הגזים עם טעמי ציפורן שתלטניים. בקושי סיימתי אותה.
גם העסקים השקיעו בקישוטים: קפה-מגדניה וקצב
לפני ואחרי שטרסבורג הייתי בכמה שווקים בבאדן-ווירטמברג – כולל שוק נהדר בבירה שטוטגרט, אבל אף אחד מהם לא הגיע לרמת החוויה של שטרסבורג. אפרופו גרמניה-צרפת, מעבר הגבול מעל נהר הריין נותר בלתי מורגש. רגע אחד הרכבת עוצרת בתחנה של העיר Kehl ותוך שתי דקות נמצאים מעבר לריין. עוד חמש דקות ומגיעים לתחנת שטרסבורג. מסתבר שיש כיום גם קו חשמלית שמחבר את מרכזי שתי הערים. אנשים מוזרים.
סצנת בירות בוטיק תוססת!!
וואו, הכל נראה נהדר. צריך לחזור לאלזס.
היינו בשווקי חג מולד בוינה לפני שנים. היו הרבה דוכני אוכל אבל שום דמיון לדוכנים מעוררי התאבון שאתה מספר עליהם. כנראה שהאוכל הצרפתי שווה הרבה יותר מבכל מקום אחר. עוררת חשק גדול לחזור. חג שמח
בשוק של וינה לא הייתי, אבל יכול להיות שהוא עולה קולינרית על השוקים הגרמניים.